המתת השור

He (Freud) wondered at the astonishing ease with wich men discovered passions more important than life (war). some primal force must be at work, he surmised, a hatred of life or a lack of talent for living"

מענין שתמיד חשבתי על משיכה למוות, אף פעם בנוסחים של דחית החייים....הפורמולה הזו ניראתה לי כנירא בילתי הגיונית בהליל.
בצפיה לתוכניות על חיות - לא שיש הרבה מה ללמוד עליהם או עלינו בהשוואה - שמתי לב שמלחמה היא דבר די נדושה בהתפרצותיה בין קבוצה לקבוצה. היא פורצת, הורגת, מחסלת וזהו. הכל חוזר לכנו. אין אוול, אין סמחה של ניצחון. רק הליכה והמשך של החיים.
אין אפשרות לחוש את מהלך הזמן של עולם החיות. אין אפשרות להבין ממש מה כן הגיוון של רגש, אף מה רגשם אפילו.
אצל האדם, הדבר הוא דומה, במודם ההתפרצות אך אנחנו כל כך רחוקים מהן.
סקס וטריטוריה עומדים על הפרק. אותם דברים אומנם אבל יש גם שנות אור שעהברו בין האבולוציה שלהן ובין לשלנו.
משום מה, תמיד חשבתי שאנו קשורים לחיים כמו ילד לאמו. פרויד במשפט הקצר שלו הופך את הכארה על פיה : ואם אנחנו בכלל רוצים בדבר הזה ? האם באמת אין את הרצון לחיות את חינו, והינו שונאים ביסוד יסודינו את המסע הזה שניקרא חיים?

המאה העשרים היה זה של הדמוקראטיה אך גם של מלחמות הגדולות. "רק" מאה מיליון איש מתו במאה שנים האלו, מיליון כל שנה... לא רע. זה אולי כלום לעמת העתיד אך פעם, ידיד קרוב, רחוק מלהיות טיפש אמר לי : " בזמנים שלנו של תקשורת, אין קונפליקט יכול לקחת יותר את המיימדים של המאה הזו. כי כל דבר עומד מאוד מהר תחת העין החושפת של התקשורת והתמונות, הידע שמגיעה יותר ויותר מהר, לא מאפשרת יותר את הטבחים השקטים שהתחרשו בעבר."
בזה, אני חושבת שהוא צודק.