את הרגע הזה, כאשר הראש מתקרב אליו והחושים המחודדים על ידי החשק תופסים יותר ממשי מה שהולך לקראת. בפעם הראשונה תמיד, אני חוששת מאט מהרגע הזה, למרות כל הסמליות שבו, הן בכניעה והן פריצת אינטימיות, כאשר אישה מתקופפת או יורדת ומקרבת את הפה שלה לעבר אבר המין שלו.
לרגע אחד- שבב של שניה- כאשר הפנים מתקרבות לזיין הזכור, שואלת את עצמי מה הבושם יהיה של העור הזה. לכול עור יש בושם משלו. כאשר הפה והעף מתקרבות לזיין, עוד יותר מודגש ההבדלים הסובטילים האלה בין עור לבין עור. לכל גבר יש רחו. משהו פילפלי לרוב.
אני מתרגלת לגבר שבחיי, לרח גופו, לרח עורו. אין לי רטיעה יותר לקירבה שלו. המעבר בין הנוכריות לאינטימיות נעשה. הרי מה זה התעלסות, אם לא פריצת ניכור ....
גבר חדש מהר רוצה את פי בין רגליו. פאסז אובליגה....מתנת פי יכולה להיות קליל אך איני ילדה יותר. כמה עשרות מצצתי. אך תמיד, כאשר האקט הזה הולך להתגשם, למהלך שניות שהן יכולות להרגיש כנצח, עפי תופס את רחו החדש והחייה נרטעת לרגע, עדיין לא מעולפת, לא רגילה לגבר הזר שנכנס לזירת עפי, רגע מוזר, מאגי, חייתי, מלא מיניות פשוטה, בסיסית, אינסטנטית האומרת כל כך על מימוש החושני של גופינו ארצי.
לפני 16 שנים. 20 ביוני 2008 בשעה 13:05
