אותה יצירה גיליתי לבד...באחד הרגעים הגוראלים של חיי...פעם ועמדתי לעזוב את הארץ...ולמעשה, גבר אחד שכנע אותי - שכנע האם זו המליה - משפט אחת שכנעה אותי לחזור מצרפת ולחזור לחיקו...לזמן קצר בלבד. זו היתה תקופה עדיין שגבר יכל בענף יד לגרום לי לעשות דברים שלחיי היו משמעויות לא צמודות לליבי, לאישיותי - תקופה שמבט אחד היה מספיק לי כדי לקנות אותי...הייתי כן נותנת אתעצמי בשביל רגע של אהבה...זולה לא הייתי...פשוט לא הייתי. זהו. לא טוב לא רע, כך הייתי, אובר אדם - אישה. כלום...רוח, פסיק, רפאים של אופי, צל של אדם, תרם נגמר, ספק מתחיל.
בת 33 הייתי. זוכרת אני את המבט שלו בוקר אחד. התקופפתי קדימה בסמלה עדיין פאריזאית המגלה מחסוף כבר נדיב. שחור איפור בעיני, שקדיות מה, זרועות עדיין גראסיליות. הוא השתכל אלי, מבט ראשון של הבוקר..אהבה לא הייתה שמה. אך הפתעה. הוא ראה אותי וראיתי בו פתאום את החשק המיני. זה נמשך לשניה אך מספיק כדי לתת לי הרגשה שמשהו קרה בינינו...יותר נכון בי:הייתי קיימת בעיניו ליותר משבריר שניה...מהות מוזרה...
הסתובבתי, הלכתי. עדיין לא הבנתי שקרה שמה משהו.
רגעים מפוזרים....מה שהזיכרון משאיר אחריו...אבק אישה...
ולילה אחד הוא השאיר אותי לבד שמה. לילה שלא ישנתי. הכמיהה לזוגיות הייתה כה עצמתית אך קלום לא יכל להיות שמה. ברור שלא ידעתי...רק בתחושות מפוזרות, לא ברורות.
אני זוכרת, גיליתי בגד אישה בכביסה...לא שלי....חשדתי שאולי אחרת הייתה...אך לא חשוב היה...הייתי כל כך לא משמעותית בהחלתת הביחד הזה. לא הייתה לי ברירה אלא לתת את עצמי אם רציתי באיזהו חלקה לעצמי. המחשבה אף לא הגיעה לראשי. משקל אפס.
לפעמים, אני פועלת בצורה אינטויטיבת כל כך. היה לילה מאוחר. הייתי לבד בבית הזה לא שלי. לא יכולתי לישון, ברור. היד שלי נשלפה לכוון פינת המוזיקה אפילו לא שלו....הוא לא היה מבין מילה. שלפתי את באך. לא היכרתי אז...רק את השם. ידעתי אך שאמצע בו משהו שישנה את חיי לתמיד. בלילה ההוא.
לפני 16 שנים. 24 ביוני 2008 בשעה 21:30