אהבה באה לאט. כי גם בגרות באה לאט.
אין התאמה בהרבה דברים אך מחזיקים מעמד ביחד...אלוהים יודע למה.
כל יום נדמה כמאבק ביני לבין עצמי מלובה במאבקים בחוץ ....
הוא אש...אני מיים....הוא חכם בדברים שאיני בקיעה בהם ולא תמיד מתענינת בהם על פני הדברים...וגם ההיפך הוא נכון....אני לא עושה לא שום הנחה...מבליגה מאט וכל פעם שאני מבתרת מרגישה שעשיתי פשרה אחת יותר מידי.
והוא מרגיש אותו דבר.
זרקתי כוסות עליו. הוא רצה לחנוק אותי. עד היום, יש לו צלקות של הכעס שלי עליו...אבל זו באה בעיקר ממה שעשו לי. הוא היה פה כדי לספוג....והוא ספק...הוא הכליל....
ההיפך לא נכון. אני די רדודה מבחינה רגשית. ירשתי את הירושה המפוארת של ההורים שלי בזה. קרה...חמה...אדובה, מרוכזת בעצמי...ואפשר להעריך את הרשימה ארוכה...אך זה לא להעינין.
יום מוליד יום כמו חיבה מולידה לחיבה. יום אחרי יום ....רגע אחרי רגע...אין שום פרספקטיבה.
לפני 16 שנים. 14 ביולי 2008 בשעה 15:12