הרבה זמן כדי להתחיל לכתוב.
באיזה שפה לעשות זאת ? צרפתית ? שפת אם שלי ? אבל כל חיי הבוגרים עברתי פה...כל אמוציה, כל ריגוש, כל גירוש נעשה כאן...אפשר להסתפק במה שאני יודעת כבר..בתור שפה ..
אבל איך אני יודעת מה אני מפספסת ...? יש גם התמודדות ענקית עם השפה שתוצעהי קפיצה אחת יותר בתוך השפה...אין מה לעשות...למעשה...שפה זה כמו בן זוג שאף פעם לא נפרדים ממנה...בניגוד לגברים...מן הסתם. אינטימיות ארוכה יש לפתח עימה, אפילו פרפרטיות כדי להכירה בכל הפוזיציות האפשריות ...למה? כי יותר גמישות יהיה יותר אמוציות ידברו ליותר אנשים
שטויות.
שפה היא תוצאה של סיטואציה. כאשר קורה משהו עצמתי בחיי, אז כן מוצים מילים ואם לא מילים, אז את הצעקות שיוצאות מהלב שהביטוי רוצה כה לצאת שאין בריה אירת.
אז אני נרדמת כנגד כל עייפות שיכולה להווצר מהחיים, מהשנים. מה שרציתי לספר בגיל 30 הוא כל כך אחר ממה שאני מסוגלת לספר היום. זה ממש שכמו נהר ירדן לפני 30 שנה לאומת היום...
באמת, איפה להתחיל? במה להתחיל? למה להתחיל בכלל.....סופר צריך להיות מצויד בחשיבות עמצית מינימלית ז"א אומרת נרקסיסיזם חובה...ולא, הוא ימות בים הזה של האנונימיות, באוקינוס האין סופי של דבר שבו אנחנו גדלים ושאין שום צנס איזה שהו יום לצאת נזכר ממנו.
אין סיכוי...אילו הייתי כוכב...אבל גם כוכבים מתים יום אחד...זה לא העינין.
גיליתי הערב שאחי עומד להפיק סרט אלילתי השנה...פעם הראשונה שלו. הוא לא מפסיק להיות 'קישרוני למרות האופי הקשה והאנטיפאטי שלו. היה לי מפתיע...נישארתי עם פה פתוח....
הוא לא יפסיק להפתיע אותי בחיי. מאוד אמביציוזי. הוא זקוק בעיקר להמון אהבה. אבך זה\ אני כבר לא אמא שלו. הזמן הזה נגמר.
אחד מהנושאים האהובים אלי, כמה מפתיע....סקס וזמן....אולי הגיע זמן שאתחיל
לילה טוב
לפני 15 שנים. 1 באוגוסט 2008 בשעה 19:16