המתת השור

לפחות לי...לא להיות נעמנה.
בעבר, חשבתי שלא...חשבתי שאוכל לפרפר כלבבי ולהמשיך להיות כך אפילו שאני חייה בזוגיות. יש בי משהו "גברי" בעינין. כול התרגשות חדשה קורצת לי כמו לפיד זוהר ואני אהבתי את חיי הנבדות האלה אהבת נפש. אבל אף פעם לא הייתי שם ממש. הכוונה נדמה לי שכאשר אין בן או בת זוג קבוע, יש את החופש המדים הזה לגמור את הלילה עם גבר חדש ולהתרגש מכל התהליך של הפיתוי שאליו נכנעים.
יש התרגשות עצומה בחופש לנדוד ולא להיות קשור. יש התרגשות עצומה בלא להתחשב בצרכיו של האחר ולעשות מה שבא. אבל המצב הזה אף פעם ממש הביא אותי לאושר. כי אכן יש כאב עצום לפעמים בבודדות שמתגלה לה בשעות מסוימות של היום. כאשר אחרי יום עבודה מפרך למשל, החיבור הזה לערב וללילה כאשר צריך לבשל לך משהו לאכול ואין חשק פתאום. צפיה מול הטלוויזיה והתבוננות עצמית שקופצת לך למודעות כאשר אתה נירא ומרגיש פאטטי כך, שפוך על הספה, השיער מפוזר ולפני מקלחת, בלי אצילות כל שהי ....הרגעים האלה מסריחים את רח הבדידות, את שעון החול של הזמן שאובר וסוחף אותך ביחד איתו בגירגור האדיש לקראת האין....
הבכי המר ביותר שלי היה כאשר הרגשתי יפה ולא היה אף אחד כדי לראות את היופי הזה. שדיי. עיניי ומותניי היפים...ואף אחד לא יהה פה כדי לראת את המתנה העצומה הזו שהטבע עשה לי. לא ידיים ללטף, לא שפתיים כדי לטעום ולהתפלא ביחד איתי...איזה ביזבוז!

חיים הזוגיים הביאו אותי למסכנה שבמצב הזה, אנו רואים אחד את השיני במצבים באמת מוזרים....האינטימיות המחייבת הזו מה משמעותה? הוא רואה ואני אותו כאשר הוא או אני על השירותים, עירומה או מתעמצת עם הצרכיים הטבעיים שלי. לא תמונה רגילה...אשר אתה אמור להתבודד לגמרי...רגעים שאתה מלוכלך ומלכלך....ווסת, חולי, פרצוף עקום של הבוקר, חוסר מעמץ להתנקות ולנקות...רגעים של פחד וחרדה...רגעים שפספסת את החוויתה כאשר אין לך רצון לחיות ולהתקיים...
מדהים כמה יש רגעים כאלה בחיים ביחד...הצנזורה נעלמת לחלותין, וכל איפור שהו...אלא חיים אחרים לגמרי והפסקות אין כמעט בינהם. אינ מתגעגעת לרגעים כאלה כאשר יכולתי להגיד "פוס" ולחזור שמה עמוק בתור עצמי. כיום אין כמעט כאלה...וטוב שכך...כי גם כך מתגלה האינטימיות האמיתית, שמה כאשר אתה הכי פחות מוכן לנורמליות, ליום יום המפרח הזה של הגלגל המסתובב