המתת השור

שני הצדדים השתמשו וישתמשו יותר מאי פעם בעיתונות לאינטרס שלהם הם.
ישראל לא הפשרה לאף עיתונאי = זר ומקומי= לאפשר גישה לעזה על מנת לא לכסות בבירור את פעילותה המלחמתית ולצמצם את כיסוי הנזק שלה על האוכלוסיה האזרחית. וחמס לא נתן ולא יתן גישה לפעילים ולוחמים שלה כאשר הוא הוציא בדרך העיתונות " המקומית" שלו העובדת עבור העיתונות הזרה רק את התמונות על ההרס האזרחי שלה.
ברור שהמטרה היא גם על הדעת המקומי של כול אחד ורצון עז לשמור רחוק מהעין את כול האמציםם המלחמתיים של שני הצדדים קרוב לחזה.
באיזה מידה שתי דעות הקהל משפעחם על מהלך הקונפליקט? בארץ, בצורה משמעותית ביותר. בכול מלחמה, זה מה שבעיקר חתם על גורל המלחמות וזה מיד אחרי מלחמת לבנון הראשונה.
מספיק שיצאו במספרים גבוהים ברחובות כדי שהממשלות יבינו שהימים שלהם ספורים או לא.
בקשר לדעת הקהל המקומית של הפלסטינים, העולם - כאשר הוא פוחד מהקהילות הקיצוניות המקומיות שלהם - משפיע הן על גורל ההוכלוסיא המקומית הפלסטינית.
מלחמה על דעת הקהל הוא מרכיב בלתי נפרד מהקונפליקטים של הזמניים המודרניים. בין היתר בגלל שהשלתונות - ברובם - מבוססים על עיקרון הדמוקראטיה - והדמוקרטיה מחייבת - במוקדם או במאויר לדין וחשבון.
לישראל הייתה בעבר מאגר כמעט אין סופי של צדקנות ערכית מול העולם. היום, המאגר הזה הולך ומצתצם במהירות בזק.
באשר לפלסטיניים, זהו הנשק הכמעט יחידי כדי להלחם נגד ישארל. לא בטוח שבזה, הם יצליחו להגיע רחוק. ידוע שהקורבנות יכולות ,לדבר, רק כאשר הם מתו.