לפני 15 שנים. 29 בינואר 2009 בשעה 10:40
אני רק לא רוצה את כל הסבל הזה. אני לא רוצה את העינוים הנפשיים האלה שמפוצצים את המוח שעיסורים כל כך עוצמתיים. אני רוצה להפסיק לסבול את הסבל הלימבי והכל כך ראשונית הזה שמלווה כל סנטימנט של אהבה אצלי. אולי, סוף סוף, אני מתבגרת טיפה מעבר לפחדים, לחרדות התמיד קיימות בתוכי, אלה של הילדה שהיתה לפני הרבה זמן...כאשר היא לא ידעה להתמודד עם מוסג שקוראים לו : אהבה.
את הדברים, אפשר לחוש ולחוות בצד החיובי בלבד של הדברים, בלי שפאניקות ופחדים יכנסו פנימה. פשות לחוות את הטוב ולהבין שמשהו לא מפלצתי לא מסתתר שמה, רחוק, פנימה...שקוראים לו נטישה בעיקר.