המתת השור

לומדים איך להבחן בין וויתור עלעצמי ולבין מתן פרופורציה לדברים.
לומדים לזהות את הדברים המתרחשים פנימה יותר בדייקנות ואז, יש קבלת עצמית יותר שלווה. זה לא עוצר עצב כמובן, אבל זה מפלס דרך יותר מהירה לעשות את הדבר הנכון לגבי חיינו.
אפילו בפשרה, אין לעשות פשרה עם דברים מסוימים ולומדים לשלם את המחיר כאשר צריך לקחת החלטה.
חלק גדול מחיי היתה דרך לברוח מהכאב, ובעיקר הנפשי ריגשי. זהו הכאב הגדול והמבלבל ביותר. חוסר יכולת להתמודד עם הדברים האלה כאשר אין בנו את הכוח המספיק עוצר את התהליך של הגדילה, לעבר החופש. לעבר פריסת הכנפיים ולהפוך למה שאנחנו ממש.
אחד מהמשקעיים הקשה ביותר להתפתר ממנו הוא הכעס. הוא מופיע בפניות לא צפויות. קשה מאוד לדעת איך להיתמודד עם זה.
פרידות הינם קשות ביותר גם בחיינו. לעיטים, הן לא תמות ונשלמות באופן טוטאלי לעולם. זהו כוח הרגש בזן האנושי ולא רק אגב.

לאחרונה, אני צופה בתוכניות טלוויזיות המעמיקות על עולם החיות. מה שנתגלה שמה הוא מדהים ובין היתר, מגלים יותר ויותר שהם לא נתולים רגשות אף סבוחות לעיתים קרובות אף חיוניות ביותר להיסרדותם. לא מענין איתי כאן לעשות בסולם ערכים בין זה לזה אלא להעמיק במה שעושה אותנו ייצורים חיים ממש : הרכב הרגשות שלנו והבנתם.