לפני 15 שנים. 15 באפריל 2009 בשעה 9:02
החורג שלנו היה כ"כ שנוא עלינו ועל הילדים שלו שכאשר הוא נפתר, לא מזמן, הבן שלו - היחיד שעדיין אני בקשר איתו- צחק כשהיתקשרתי להביע את הצער שלי.
בכיר בממשלה הצרפתי היום, אני הופתעתי מהתגובה שלו
"אתה עצוב" שעלתי אותו ?
הוא צחק וענה לי " אמרתי לאחיך לא להיות מדוכא מידי"
אני לא כותבת על זה כדי להדגיש את הצער שבעינין אלא כי עדיין היה לי ספק, כך הבנתי בתגובתי הבוקר, מהגהנום שהוא - אבא החורג - הנחית על כולינו.
גהנום מחלחל כמו רעל על כול הנעורים שלנו. לא היה מושג עד היום עד כמה האימה היתה עמוקה...
איך להחות דבר כזה ? איך לסגור אתהמעגל ממש ? אין לי תשובה עד היום
