המתת השור

לפעמים על גברים שהיו בחיי...לא רק אלה שהיו משמשעותים בחיי...גם אלה שעברו סתם על גופי. רגעים של אינטימיות בכול זואת. כול משעבר אתדרכי למעשה.
אני לא רואה בהם שיפור או לא עושה שיפוט. אני לא מעממינה במושג הזה של ירידה ועליה. רק המפגשים האלה עם החוקיות שלהם.

מה שכן נכון, זהו הריצה אחרי היציבות. אולי מזה לא הצלחתי להפרד עדיין. אבל כן הרגש של יציבות הוא החשוב ביותר כרגע בחיי...

אנחנו ים של חוסר יציבות. אני שומעת על חיפוש אין סופי של בנות מסוימות אחרי הקשר הקבוע. אני מבינה אותם ואנ שומעת עד כמה המטרה הזו היא קשה להשיג. גברים מופעים בחייהן. נישארים לילה אחת...והולכים...יש כאלה שנישארים. אלוהים יודע למה....יש גם אלה שרואים את האינטרס שלהם...כסף, סקס קל, מכונית אפילו..יש קשר הדוק בין אהבה לחומרניות כאן. אני זוכרת פעם, גבר התחיל איתי. הייתי מאט זמן כאן בארץ...התפלעתי מהפניה שלו. לא היה לו שום סיבה הרגשתי. הבנתי יותר מאוחר שהוא רדף אחרי הזכיות שלי של עולה חדשה...מכונית בלי מיסים.
הייתי רוצה להפריד לגמרי את העינין החומרי לרגש האהבה...את הזיקה האינטרסנטית הזאו...שהופך את היחסים למשהו מאוד עני ביסוד.
כסף ...זה משהו אחר. עם הרגשיות שלו..אבל נפרד לגמרי מאהבה....לכול אחד, יש את הדינמיקה שלו.
גם סקס...אפשר לילה אחת..אפשר כול הלילות שרוצים....אבל צריך לזהות מי נמצא מולינו...להבין את קושר הכוללנות שלו או שלה. לפעמים...הרבה זמן, היא שועפת לאפס....

אני מעמינה שהמצב החברתי של הארץ, הטראומה של העוני ושל צהעוני החברתי הופכת לאותו לפחות איחותי. בלי לדבר על מלחמות בכלל. הארץ כולה מלאה מילדים שגדלו למציאות הזאו מהר מידי. מילד לגבר מגודל. אנחנו צל של עמינו כאן, צל אנוש...