לפני 15 שנים. 29 באפריל 2009 בשעה 13:31
אתמול, צפיתי בתוכנית היחידית שהיתה שווה משהו בתוכניות של הטלוויזיה : להיות גיין סיפור חייה - אני לא יודעת עד כמה נעמן למקור - של גיין אוסתין, הסופרת האנגליה שכתבה בין היתר pride and prejudice
למרות בקיעותי בשפה האנגלית, כמה פעמים ניסיתי לקרוא את ספריה ולא הבנתי את השפה: אנגלית מן המאה ה19 והתוודתי שכדי להבין עמוק, צריך ללמוד עמוק. לא מספיק לחדד את החושיים הטבעיים...דרוש באמת עבודה יסודית כדי להכנס לעולם של אחר, עולמו ומקומו.
מעבר לזה, נדמה שהשפה הרגשית שלה כ"כ עדינה וחדה...זהו הקסם העצום שמושך אותי בה: איך אישה הצליחה לתרגם את מבטיה על רגשותיה ואחרים- בעיקר על אהבה-