או כלבים דרוסים
חלמתי חלום לילה לשעבר. נורא. היתעוררתי ממנו מרסקתת
התחושות היו כול כך עזות עדיין שלרגע, אפילו לכמה רגעים ארוכים, הייתי שקועה באוורה שנוצרעה...אבל לעזעל כול כך עצובה הייתי ?
אני נזכרת בכמה רגעים בודדים וכפחזים ...מה שנישאר מאווק הלילות...
מצבים מתווספסים אחד בתוך השיני..ובמרכזו ;גבר....יש מבסיבו תאוון מיני אליו, יותר צמעון פיזי, ליטופים צורך הרוך בולט ביותר. הוא שם ואני מצפה ממנו שהוא יתן לי את מנת החום לגוף, ואני כמו ישאות נרדמת.
מיים, בריכה מיים צלולים ובית .
הוא צרי ללכת וכאר הוא חוזר, הוא מלווה באישה ו2 ילדיה. היא לא יודעת עלי, אני יודעת עליה.
הלב שלי שקט כמו בריזה של בוקר.
הבית הוא מעץ, מלוךלך בנקודות מסוימות...חור האמבתיה מסתירה עלים רקובים משהו לא נעים.
במהרה, נצגלים אחת לשניה ועדיין שפת האהבה נישארת, שפת החושניןת. אין לי קמצות של קינא כלפיה אבל גבר שלי כבר מחלוק בין 2 ...ורוחפת באוויר תחושה של מיניות ורכות הבשרים, שכרון חושים אמיתיים בין כולם....
הצינה הבאה מתרחשת ברקבת תחתית. שתי ילידיה נמציים כאן הפעם. אנו על המדרגות , ממתינות לרקבת הבאה...אבל הילדים יורדים את המדרגות , עוברים את פסי הרקבת ונצמדים לקיר השתוח מולינו. ליבי מתמלא מדעגה אף פניקה. מה יקרה לילדים האלה. הרכבת נכנסת לתחנה ואני יודעת שאין מספיק מקום עכשיו בקיר שהם עומדים עליו כדי שישרדו...
גבר שלישי מופיע ונתגלה לעינינו הקפועות מפחד אחרי שהרקבת עברה בסיא המהירות מולינו
רגעים של איימה. מוות. אבל הם חיים . הם ניצלו בנס מהמכונה העוצמתית הזו ונישארו בחיים. מתגלה ביפנינו אותו הילד והיד שלו אוחזת בידו של הגבר המציל בו בזמן שנישארנו אנחנו כול כך פאסיבים מול הסכנה הבורה ומיידית.
אזי, הלב שלי צונח לתחתית הגוף, עצב מציפה אותי בעוצמה רבה, כמו גל סוחפת. ואני שוקעת בדיכאון עמוק.
הילד הזהף, זו אני : ego ecrase
אגו מאוך
מחר אולי אהיה מסוגלת להבין ולהתחרבר לתחושות העזות האלה. אני חוששת שהאני שלי נמצא שמה בכול מקום....הגבר שמתחלק בין כמה נשים...האגו ההולך הנמאך והיאוש...
הכול כול כך לא אמיתי, כול כך מה שהיה ומה שלא רוצה לחזור אליו. למה ?
זה נירא לי כול כך ברור הבוקר כאשר התעוררתי עם הרגשות קרועות בין העולם האמיתי שם בראשי שצעקו ברור כול כך ופלשו במציאות של היום הבהיר והלוהט של קיץ ירושלמי. מה היה יותר אמיתי?
החלום היה פה כדי להביא תחושות כול כך בסיסיות בי...
אין לחלק אהבת גבר אליך....הוויתור עלעצי מתבטא כאן בכול קילקוליו. וזה רק בגלל שהיה לי ביטחון עצמי של פיטה כול חיי.
לפני 15 שנים. 25 ביולי 2009 בשעה 14:52