די עגום ....
יש בקרים אשר הכול נירא צלול יותר והסיכום הוא די עגום
זה לא עינין של פוזיטיזם או פסימיזם...זה עינין של צלילות דעת ...
הקו המשווה מתחילת חיי ועד היום הוא זה של בדידות
בדידות ריגשית נוראה מההורים עד עצם היום ...בדידות ברגעים היפים של חיי ובדידות ברגעיים הנוראיים של חיי...
כול חיי, ניסיתי למצוא פרטנר אמיתי בהתמודדות עם החיים...אך כשלתי.
לא מזמן, הבנתי זההנחת יסוד הזה הנחה את כול חיי...החיפוס אחרי שותפות אמיתית ושכול פעם שהתאכזבתי, המכה היתה גדולה וכואבת.
לא מזמן, למדתי להבין שמאחורח כול אירוע משמעותי עומדת הציפיעה הזאו וכאן הבעיה. עלי להבין שאני צריכה קודם כול למצוא את הכוח בי.
זוהי מסכנה שרובצת על כול תחומי חיי כמעט...לאחרונה, הייתי צריכה להתמודד עם הרבה בעיות למינהם. חשבתי שגם כסף תוכל לקנות תמיחה...אך לא ....גם כאן, הלחימה מתעפינת באותם עיפיונים.
כסף לא מבתיח הגנה....רחוק מזה...אולי האינטרס האישי של האדם הוא זה שמנחה את כול הפעולות שלו.
באשר זוגיות שלי....ברור לי היום מהחולשות שלו. חשבתי שראיתי את הכול
לא
החיים מלאים הפתעות
לפני 15 שנים. 22 באוגוסט 2009 בשעה 8:52