המתת השור

מחשבות עוברות לי בראש.....ולפעמים יותר ברורות וצלולות מהמידלי שעובר לי בבטן...
ידעתי ומאיפה המקור של התסכול שלי לפעמים...
לי בכול אהופן יש צורך לברוח...לברוח מהמציאות שאני מוצאת קשה עד אכזרית לעיתים ומבוזבזת על דברים שאנו עושים יום חסרי משמעות על חשבון חושים וחושניות שנדמה הן המהות האמיתית של החיים...
בריחה החככית כמו אלה שבוחרים להשתמש באלכוהול או אוכול או כול דבר אחר שמזריק לרגע זריקה של הנאה לחיים...
בדסם הוא זה באיפשר לברוח כך מהמצאיות העגומה שחשתי אז ועד היום. שקועה בתוך הראליה שאני באיזהו מקום שנואית, אני מקבלת חזק את המכות והכאב מקור לעיקירה מן השורש של עץ הסבל האקזיסטנסיאלי. הוא כול כך מושרש בתוכי כמו סרטן שמתפשת בתוך הנשמה וחונק את החיות הבסיסית אחוצה, כלפי מעלה, מקום חשוך לתוך הלילה, גבול בלי די שהתפזרות זרעינו האינדווידואלים...

וכן גם, החוסר יכולת של שולטים רבים להבין את העונג כדלק לחיות של נשלטת. הם לוקחים ונישארים באופן שיתחי בדוגמות של הבדסמ בלי להבין לעומק מה הדינמיקה. כן יש צורך להבין על ידי הנשלטת שעצם הנתינה היא מקור העונג אבל למה ? באיזו דוזה? מתי זה בא וזה חוזר? מתי נוצר ואיך נוצרת הדינמיקה ממש? זה כול ההבדל בין ההתרגשות של הגור הצעיר שחש שמעצם ההיותו הוא קיים היא לא צריכה יותר כדי למצוא את הכוח לתת. אבל זה אינו כך כאשר עברנו כבר את השלבים הראשונים. כאשר הן, מותר להיות בהקשבה ולדעת מהיא.

נשים לא מספיק אסרטיביות כדי לבקש את הנדרש הזה ומוצאות אתעצמן ריקות מתוכן לעיתים. אין מצב שאני יותר שונאת מהריק הזה. איפה הנתינה של גברים - שולטים כמו נשלטים - מאט מגיעים להבנה הזאו.
משתכרים שהכוח שמקבלים ותולו. זה לא זה

המשך יבוא