je cherche le soleil
au milieu de ma nuit
היה לו מתנה קטנה ביד
הוא נירא טוב. אני מכירה אותו כבר יותר 20 שנה
הוא תמיד אהב אותי
אבל לא ידעתי עד כמה
j'ai plus envie de me battre
j;ai plus envire de courir
הוא גרם לי לצחוק כרגיל.
הסיפורים שלו מידלי שאבסורד אפריקי איתלקי
הוא כול כך אהבה את גופי, את עגבותיי שאני זוכרת
אחרי שהייתי מתעלסת איתו
ידיו לא היו עוזבות את אורי
והוא היה מלטף אותי
עד שהייתי מבקשת די
היום, הוא אמר לי משהו בבוקר
שמהדהד עד עכשיו
בראשי
הוא אמר לי : תעשי ילד...הגיע הזמן
עם מי ? שאלתי אותו
איתי אם את רוצה ....
היית מוכן ? שאלה בפליעה
כן ברור ענה
וליבי שקע
stone
le monde est stone
לא ידעתי שהוא אהב אותי כול כך
לא חדעתי שליבו עדיין שמור לי
הוא דיבר הוא היה נירא יותר שקט
אמר משפטים שנגעו לליבי, לתבונתי
"זה כמוך, עם הידע שלך במוזיקהבאומנות, את מרגישה קצת בודדה"
כחשתי שהוא אומר מילים שחשבתי לנפני כמה דקות
laisse moi me debattre
venez plutot m'abbatre
pour m'empecher de souffrier
et me laisser mourir
חזרו בראשי אלה שעברו דרך חיי
ושלא רצו, או לא תרחו
או לא ממש חשוב
לחשוב על מה שהייתי רוצה
ילד
cet eternel absent
נו אביא לי סיגריות
על מנת שאשכח קצת
אתזה שעבר היום
ושתמיד אהב אותי
עד היום
כפי שאני
פשוט
אני
לפני 14 שנים. 20 במרץ 2010 בשעה 14:28