כאן את קולות הטבע...וכמה טוב
תמיד בשחר, צהריים או ערב, היונים שרים את השיר שלהם לאהבה, כך אומרים. הם לעיטים שקטים אבל זה נדיר.יש להם תמיד מה להגיד : להתאהב ....
יש צליל מופרד היטב של ציפור אחרת עם קול יותר גברית ...עדיין את שמה לא יודעת אבל אדע בקרוב זה בטוח.
גם בעיר, הציוצים נשמעים ביחד ....כאילו כולם צריכים להיות על אותו עץ כי אין הרבה מקום....כאן, כול אחת על העץ שלה ולכן, אני יכולה לשמוע את הקולות יותר בברור...
כאשר החום עולה, הצרצר נכנס לזירה. הוא...מצרצר במרץ ללא עצר ומעלה על פניי חיוך צר. למה ? כי הוא כול כך קטן כזה והוא עושה קול גדול כול כך.
ויש סוף סוף עץ אורן אחד שנושק בעץ אחר שונה ממנו. הם נושקים ברמה שלהם את קצהו של השני ומזכירים לי את נגיעת היד של האדם ואלוהים על ידי michelangelo
מעניין שהפעם, לא הטבע הזכיר לי מתונה אנושית אלא ההיפך. M הצליח לצאור כן משבהו שהוא בגדר של לפני אחרי
לפני 14 שנים. 28 באוגוסט 2010 בשעה 3:58