לפני 13 שנים. 22 באפריל 2011 בשעה 17:49
וזה אוכל אותי, זה אוכל לי את הלב
כול פעם שיש שקר ובגידה, זה כמו לגנוב ממני את האינטימיות ש יש להם ביחד.
כך אני מרגישה את הבגידה שלו.
אני לא קוראת לזה קינאה...אני קוראת לזה כבוד, כבוד לאדם שנתן לך את הלב ושמחזיר רק חלק ממנו. זה לא ליראות אותו. זה לא ללמוד אותו, לא להכיר אותו, להסיר ממנו חלק מה השלמות שלו, של השלמות מהקשר עצמו....זה נאכל ...לאט לאט.
קשה לי להבין למה לי איכפת כול כך ....אבל איכפת לי. אני לא חלקית יותר...לא יותר בין 3 ל4, לא מחולקת לפי סדק אקראי...
כנירא ש somewhere alon the line
למדתי להיות בו אדם
