אני משתתפפת איתו פעולה
כי בידוק אותו מבנה שכלי יש לנו
וגם אותו מבנה רגשי
אבל השאלה בחייו של אדם
השאלה האמיתי ומהותית ממש
זה האם האדם יכול להשתנות ?
בפרספקטיבה היסטורית, זה הרבה יותר קל כמובן
כי הזמן עוזר לענות על השאלה הזו
בגלל זה אני כול כך אוהבת את המושג הזה : זמן
כי זמן זה לא אחר מדבר נרכש ....
אישטין הבין אתזה והראה באופן הגיוני דבר שאחרים ניחשו לו
אבל באופן פרטי, בתוכינו אנו, אני לא יודעת אם אפשר דבר כזה ....
יש בסרט של שינדלר צינה שהיא בלתי נשכחת.
ראש מחנה הריכוז רגיל לירות כול בוקר כמה שעוברים ושבים בתוך המחנה ...ככך סתם ...רק בגלל שהם היו שמה...
ושינדלר שכבר התרחש הזינוי בתוכו, מנסה לדבר לליבו של עמנון. מדבר איתו אל יהירותו ומזכיר את קיסרים רומאיים
שלהם היה בכירה האבסולוטית לבחור ביו החיים לבין המוות
הוא מוכר לו תמונה ..אידאל שהוא יכול להתחבר אליו
לרגע זה עובד. במשך כמה ימים יש שקט כמעט מושלם במחנה. האנשים לא נוריים כשהם עוברים מול חלונו של עמנון
הם נינוחים יותר....גן אדן ממש...
ובוקר אחד, כך יום אחד בלי סיבה כול שהיא, עמנון קם ...ומשהו השתנה שוב בתוכו
לא בטוח מה הביא לו את תזוזה הזו...אבל משהו ..ראידת אדמה למעשה קרה...
הוא לוקח את הרובע, מכוון לאסיר, מהסס לרגע...ויורה.
אנחנו לא משתנים אף פעם
לפני 12 שנים. 25 ביוני 2011 בשעה 9:59