יום שישי בלילה, השנתי חשיש כי רציתי להיות כול כך סטון כדי להגיע לצלילות דעת מקסימלית.
כתבתי על זה כבר אבל לחזור על הדברים ולכתוב עליהם שוב מאפשר לי לעבד אותם ולהפנים אותם יותר טוב
הפרספקטיבה של הזמן - אפילו בכמות של שעות - מאפשרת הרבה יותר תצפיות, אפילו בלי לשים לב על זה ממש
מי שיהיר תמיד עושה טעות בשלב אחד או מאוחר. וזה מה שהוא הוא עשה. לא שלא השתוללתי בדרך, לא שהסתרתי את המחשבות. פשוט הינו נעולים שנינו בדינמיקה שדמתה לשור הלוחם נגד עוד שור, זוג כרניים נגד זוג כרניים, רק שלשור אחד היה קצת שכל מאחרוי הכרניים....
וגם לב. הפילגש, השלישית, האחרונה...איך שתיקראו לזה ...הסתובבה בוילה חופשיה בלי לתת יותר מידי מפטחות לפיענוח להתנהגות שלה. אני מניחה שהמאסטר של השבט הקטן הזה - 3 נקבות, תינוק אחד והגבר עם הזיין הגדול - אמר בידיוק את מה שהיה נחוץ לה על מנת שהיא תבין שהיא הפאבוריטה בקונפיגורציה הזו.
היא כן כעסה - עלי אגב ואליו - כאשר הוא החליט שהוא לא רוצה לבוא לגור אצלה אלא אצלי. בתוך ליבי החלש והחולה אהבה, חשבתי לתומי שאולי בזה היה עדיין שמץ של אהבה אלי
לפני 13 שנים. 22 באוגוסט 2011 בשעה 11:17