המתת השור

לוקח אותה למכונית שלו. תמיד היא יודעת שמשהו הולך לקרות, ספק כן ספק לא. כאשר לא, היא מתאכזבת אבל נושמת לרווחה כי הדימיון שלו פרוע וקשה. כשכן היא מתרגשת אבל היא גם פוחדת כי היא יודעת שיהיה לה התנגדות מסוימת אבל הנאה תמיד בסוף הדרך, אפילו אם לעלות את ההר הזה עולה לה ביותקר. היא תמיד יודעת ששם למעלה, היא תנשום אוויר אחר, כול כך צח שהוא שורף מאט את הראות שלה.

אין בדרך כלל...אין סימנים ברורים...היא לא יכולה לקרוא את פניו. הוא יודע להסתיר את הכוונות שלו ממש...למרות שהיא פשוט מומחית בקריאת תווי פנים...כול שינוי באפאף שלו, היא לוקחת לכיוון הזה או אחר. כול שינוי מינימלי בטון של הקול. היא יודעת גם שכאשר הוא מדבר בציווי, זה הולך לקרות.

"תטפשתי "
מילה אחת בלבד .אין צורך ביותר , נאמר כמעט ללא שינוי אבל היא בוודאי ידעה שזה תחילה של מזהו ולא משחק או עיניין של מס:מ
"מה ? כאן באוטו" היא בכול זאת שאלה עם חרדה שחשה בקולה
"כן כאן" הוא המשיך בלי לסובב את הראש
זה היה סימן של סוף מו"מ ...אתזה היא הבינה היטב...אבל היא חיקתה מאט ...מהססת עם ידיה למעלה, באוויר, כמו כנפיים ארוכות שלא נועדו להמראה...כי ידייה כבר היו קשורות ...בראשה...היא כבר בכלא של הרצון שלו.
היא מתחילה עם החולצה. אט אט היא חשה את הרוח שנכנס מעבר לחולצה הנפתח. מתקופפת מאט, משאירה את החזיה ועוברת למכנסיים שלה.
מהר יותר היא מורידה את הגרביים. היא שונאית להשאר עירומה עם גרביים. היא נראית מצחיק היא חושבת עירומה עם גרביים על הרגליים...
חסיפה...
כן החזיה יורדת. גם מהר. היא יודעת על החזה השופע שלה וזה מגן עליה כי הם יפים ...היא יודעת ..אבל הוא לא מסובב את הראש עדיין

"גם את התחתונים " היא שואלת ?
"בוודאי" הוא אומר עם מאט אירוניה בקול...
נסיגה של האדן שלה. מחסום אחרון בפני העירום המלא. היא כבר לא רואה את המכוניות שעוברות אותם וללא ספק רואים אותה. היא מנסה להיות קטנה. ללא הצלחה. היא גדולה...היא לא יכולה להסתתר.
ןזה היא יודעת שזה יהיה גורלה מעכשיו

"תיכנסי" הוא אומר מול התא הפתוח בפניה....
"מה?"
" כן תיכנסי בפנים....הוא מוסיף...אל תדאגי..אני אנהג בזהירות...את לא צריכה לחשוב....הוא אומר בנימה נעימה. הוא יודע שלפעמים, הוא צריך לסגת ולדבר איתה כאילו היא הייתה איילה ביער...כאשר היא שומעת אותו מדבר אליה בנימה כזו, היא נמסה. הרצועה המנטאלית מתקצרת יותר ויותר מצוורה אל ידיו

הדבר הבא שהיא זוכרת, זאת התריקה של התא המתען של האוטו הנסגר אליה, הרעש ההמום של המנוע, התזוזה של בשרה, ימינה שמאולה בהתאם לפיתולי הכביש...זהו. היא חפץ שמובילים אותה מנקודה אחת לנקודה שניה. והחפץ מוכן לשימוש...זה ברור אליה...