הפתיע אותה
מוחה כאילו נכבה ורק כובד גופה נוטה לומר את חיותו מהטילטול הקל של האוטו. לא קר לה. היא עתופה בחושך...היא חושבת מתאמצת קצת לחשוב אם הייתה קורה טעונה. מה היו חושבים השוטרים כאשר היו פותחים את התא המתען ומצאים אישה עירומה עם קולר של כלב מסביב הצוור שלה...הוא היה בצרות...
אבל המחשבה חולפת.
לא חשוב מה יקרה. היא לא הנוות כאן.
כאשר הוא פותח שוב את התא, היא פוקחת את עינייה למחצה...חלשה כמו חפץ בלי רצון היא הפכה...נסיעה גם בזמן.פאסיביות מבורכת...
האוויר הקר נכנס לה כמו ליטוף פולשני, אלמנט זר שפורץ לה על העור, בין רגליה, על שדיה. הוא מושך אותה מהקולר והיא יוצאת בכבדות ממקומה. בלי למהר. היתה נשארת שם עוד קצת אבל הוא החליט אחרת.
,באוי אחרי כלבתי" הוא אומר בקול רגיל והוא פוסע מהר בתוך שדה גבוה בעשבים...הכול רטוב. היא ערומה.הוא לבוש כולו כולל הנעליים...היא מוציע יבבה חלשה
"אבל אין לי נעליים...אבל אני פוחדת מנחשים...הכול רטוב...לאן אתה רץ..."
הוא רץ קדימה.לפעמים היא אף מאבדת אותו בשדה הראיה שלה והיא פוחדת ...אז היא פוחדת עוד יותר...הערב יוצא לדרך...האור מעמעם ..היא רצה קדימה...היא נופלת ...צועקת ...איפה אתה ! כוס אמא שלך !!! תבוא אלי ...זה לא מצחיק יותר...כעס מניעה אותה כמו חייה פצועה בתוך הבוץ...הידיים מתחלקות, היא כבר מכוסה באדמה לחה..והלובן של עורה עוד יותר בולט באור המבצבץ
הוא מופיע פתאום " באוי כלבה" ואוחז בחלק משעירה ומושך....היא הולכת על 4, מנסה להתרומם...אבל שוב נופלת...בסוף היא מחליטה שתחת האחיזה החזקה, כדי לה לזחול ולשתוק...אחרת תחתוף...
לא חשוב ששדיה מכוסים בבוץ...לא חשוב שבפיה נכנס גם את העבק המלוכלך...העיקר היא איתו...לא הלכה לאיבוד...עד הגעתם לעץ צעיר והוא משאיר אותה על הרצפה, מתנשמת והמומה. אחרי כמה דקות, היא מבחינה בתיק. הרי הוא מאוד קפדני בהחנה שלו
הוא מוציא ממנו חבלים, אוכז ביד אחד שלה וקושרת אותה על זרועה אחת של העץ. בתוך דקות ספורות היא פרוסה כולה מול הלילה הנכנס כבר עמוק. גופה מטוח ...קר לה. פוחד לה. היא שומעת את הרישרוש של השוט שנוחת על הארווה שלה
צעקה שלה והיא מתעוררת מהספייס שלה בברוטאליות
"איך קראת לי כלבה ? הוא שואל בלי לבקש תשובה
עוד מכה נוחת על החזה שלה
"אני מתאמץ בשבילך ואת מקללת אותי?! תגידי תודה כלבה !" ועוד מכה ועוד מכה
הכאב חודר בכול חלקי גופה כי הוא מנחית על כול חלקי גופה...רק שלא תידע לאן תנחת המכה הבאה....
הוא עוצר לרגע..מתקרב אליה ומלטף את שעירה. הראש שלה כבר למטה מרוב כניעה...
"את ישו על הצלב ?" הוא לוחש לה באירוניה....
שקט..דממה ...אבל מגרונה עולה רעשים של פרובוקציה, שפתיה זזות כאילו בלי רצון ולוחשות כמה מילים שהיא יודעת יביעו לה את המכת מחץ
" כאילו ידעת משהו על הדת הזה יאה ישראלי בור ועם"
סטירה מצלצלת מעיפה חזרה את ראשה למעלה...היא צוחקת...הוא סוטר שוב..היא בוכה ...עוד סטירה אחת
בוכה ממש...הוא מפסיק, מוריד את החבלים כאילו הקרב שלהם נגמר...
"לא.." היא לוחשת "אל תפסיק" ...אני מתנצלת...אשתוק...
"מה אמרת כופרת מלוכלכת ?" הוא שואל
"כלום כלום"
" אני שמעתי משהו " הוא חוזר ולא מוותר
וכך הולכת שיחת אוהבים , לחישות, שור מול רצון אחר שהשור הזה רוצה לחסל אבל לא יכול...מילות של רכות, מילים של קללות והתגרות.
בין המילים, צרור של סטירות
בטח....הוא מנצח...והשור נכנע
כי רצה להכנע
ורוצה עוד
השור הזה לא הגיע לשארית כוחה...היא רוצה עוד להכנע...בוער בין ביטנה ורגליה
"את רטובה נורא " הוא מחייך
" את יפה....
בלילה ההוא הוא יקח אותה מאחור בלי החנה בלי היסוס.....הוא ידפוק אותה עד שהיא תחשוב רק זיין זיין זיין
הפורמולה הידועה תיפרוץ בין שפתיה " אני יכולה לגמור אדוני ?"
היא אפילו מחכה את הכן שלו כדי לשחרר צעקה ענקית של עונג אוניברסלי
לפני 13 שנים. 18 באוקטובר 2011 בשעה 15:50
