סוף סוף הביתה
הביתה זה גם בת אחותי ששאלה אותי למה הייתי בוכה הבוקר במיטתי לבד
כולה ב21 וכבר כול כך הרבה בגרות
הביתה זה גם אחותי שעשתה את המיטב יכולתה כדי לטרפד את הקשר שלי עם הגבר החדש שבחיי
מוזר התופעות האלה...אין אני יכולה להתרגש עליה ..היא עושה אתזה מתוך אהבה
בת אחותה דומה לי כול כך ..עם בגרות וצורך להגן עליה
אני מאריצה אותה ממש
אני בשדא בתרקלין של ההטסים בביזנס
כותבת, שותה, אוכלת,טועמת כבר ממה שמרגיש הביתה..הבית שלי עם כול כך הרבה מן המגרעות שלה
ניסיתי לחיות את הזירה הצרפתית בדסמ
כמעט התבצע
רציתי לכאוב כול כך
קולגה עיתונאי נהרג בסוריה
הכרתי אותו 20 שנה ...קיבלתי את החדשות האלה כמו מכה אנושה
לא..זו לא מי שלי...אבל הלכתי כמו עוניה בלי כיוון יומיים...הסתפרתי, בכיתי, כתבתי בכיתי...הץקשרץי בכיתי
היו אלה שהיו כאן בשבילי ...היו גברים ניפלאים ליו דוקקא אלה שציפיתי
אני אוהבת אותכם
לפני 12 שנים. 15 בינואר 2012 בשעה 20:30