הייתי צריכה גבר יפייפה וכלבה נעמנה כדי שאבין כמה דברים פשוטים עלי וזה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע
אני ילדה קטנה בגוף של אישה ...לפעמים זה ההפיך ...נשים באות עם גוף של ילדה ונשמה של אישה, גדולה כזו...אני לא...הפסקי לגדול רגשית בגיל של 3, 4...בואו נגיד 5 ? כאשר הגוף ממשיך לגדול מעבר למיטה, הרגליים כבר יוצאות מעבר למזרון, החזה נחנק בחלוק לילה וכול הבד מראה סימנים של בלוי ומתוח מדי ...כי הגעתי ללהיות למרות הכול אישה במוא מובן המילה ...יפה, פלנטי, שופעת...
אבל הילדה נשארה ...נאיבית, חסופה ובמיוחד רעבה, כול כך רעבה
,לפעמים, היא גונבת ביס מהאוכל והולכת לפינה כדי לאכול אותו ..." אומר לי הגבר הגבוה
אני שומעת את זה מבעד הטלפון והדמעות עולות לי לעיניים ...אני רואה אותי - גורה קטנה...אותנו. שלושת הקטנים המצתופפים מסביב האלה שלנו : אימי ומתחננים לטיפת אהבה, לפיסת צומת לב...סוג נדיר של דיכאון עשתה את אימנו בילתי אפשרית להסגה...היא הייתה תמיד במבטה מעבר לים, רחוק שמה בקור המקפיא של הנכות הרגשית שלה ..וכאשר היא הייתה זורקת, ממש במקרה טיפה חום הינו רצים כמו כלבים לתפוס אותו לפני שהשני ישיג...אבל אף פעם לא היה מספיק וכול הזמן נשארנו רעבים...מה זה רעבים...ילדים לבושים בסמרטוטים נפשיים, כלבים נטושים, בלי הגנה בלי אהבה...
לי היה לי לב רחב ...לכולם היה לי כולל זה של אימא...אז הייתי מבתרת על הפיס שלי כאשר הייתי רואה שאות אותו אחי היה הולך למות מרעב ולא יכל יותר ...עד היום, הוא למעשה גוסס קצת...ואני, אני הלכתי רחוק כדי למצוא את הים שלי של אהבה...
זירקו לי חתיחת אהבה...ארוץ אחריה ככלבה
אך יש לי מורה טוב עכשיו..
לפני 12 שנים. 22 בפברואר 2012 בשעה 12:42