אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המתת השור

לפני 12 שנים. 22 בפברואר 2012 בשעה 12:53

no no fear
i am not going away

הושתתי לו את ליבי ...הוא היה מןנך בתוך ידי ורציתי שהוא יקח אותו כאשר באתי איזה ערב אחד.
היתה לי תקווה כזו כי הוא אמר שהוא יקח אותו
אפילו לא ביקשתי אבל הוא ביקש
אפילו הוא ביקש ולא רציתי
אבל נתתי לו
בתוך היד הוא היה מונך
עירום ...פועם ...עוד מלא ונפוח מחיים ...לא שקית ריקה של סוף חיים
מתנה יפה
כמו שנותנים לילדה סוכריה

גופי נושא עליו את כול סימני המכות , כחול, אדום, צהוב של כול אלה שאליהם נתתי את גופי כדי שיקחו את ליבי
הקרבתי אותו בהנאה על מנת שיקחו את ליבי פועם וצועק
קיבלתי את השוטים, את הנשיכות, את הסטירות
וכולם כתובים עלי כאילו עדויות על אלה שעברו על ליבי

יש אלה שלקחו והחזירו, אלה שלא לקחו כלל, אלה שלקחו 10 דקות ושמו חזרה על המדף אחרי שאמרו שהמחיר הוא יקר מידי
יש אלה שלא יכלו
אלה שלא ראו
מחיר היהרות

מה מסתיר יהרות ?

בואו...היום יורד...אני הולכת עם הקשיעה, או אלת השחר


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י