לפני 12 שנים. 28 במרץ 2012 בשעה 13:06
איך זה לפרק את הצורה לפצצה הכי גדולה במדינה, שרמוטה אחת מחיפה שמפטה אותך לסטוץ, ואתה מבין , מאוחר מדי, שזה פשוט לא היה שווה, והאהבה שלך עוזבת.הוא לא יבין כמה שזה כואב.
ולא ידע לעולם איך זה לשבת על הדשא עם ילד קטן, שהוא שלו, ולספר לו כמה שהיינו גדולים מהחיים במארבים בלבנון. דברים של תהילה עשינו שם. הוא לא יגיד לו. המון דברים יונתן כבר לא.
