איזה שיר השמיעו על הקבר שלו כשהוא מת."שיר המעלות", חידוש בסטייל מיזרחי, הפך להיות השיר שלו. לכול אחד שנהרג יש שיר, שמלווה את החברים מההלוויה ולהלאה.במשך חודשים לא מפסיקים לשמוע, שוב ושוב.לא נמאס.
יונתן לא ידע בחיים איך ריבר החובש בכה מעל הגופה שלו, סירב להרפות , התםורר, התפרק. כמו תינוק מירר בבכי. יונתן לא ידע איך פורמן ואני הסתובבנו יום שלם בתעלות ובמורדות ךחפש את הראש שלו שנעלם. כשהאיל פגע בעמדת השמירה, הראש נפגע והתגלגל לליטאני. לא רצינו להאמין שהוא התגלגל עד למטה לנהר, אבל זה מה שקרה, ובסוף התייאשנו מהחיפושים.
אין מה לעשות. ואני רכנתי בתוך העשן הסמיך, ואחזתי בגוף שלו בשתי ידיים, גוף בלי ראש. הוא לא ידע.
האש המשיכה לבעור מסביב, וירינו, וירינו, וירינו, לכל כיוון שרק אפשר, כאילו שזה יקל על הרגשה. ואיך שכולם היו שבורים.אתמול עוד רקדנו ואלס במאורה הקרה שלנו, והדלקנו נרות נשמה, והיה לנו טוב.
והנה נגמר, הוא לא ידע בחיים.אין סיכוי שהוא ידע.
יונתן כבר לא יסניף זיעב מתוקה, מהולה בניחוח שמפו עדין שכזה, בלילה ארוך של מים סוער וחיבוקים, כמו זה שידענו כולנו בשבועה שבו חזרנו מלבנון, כשהכל נגמר.יונתן בכלל לא ידע שיצאנו מלבנון
רון לשם
אם יש גן אדן
2005
לפני 12 שנים. 28 במרץ 2012 בשעה 18:19
