אתם רואים את הקירות האלה שצריך לפעמים תטפס עם חבלים ..זה מה שאני מרגישה שאני עשה כיום
הכל נקרה כמעט שחור אבל לי הורעה מהחבר שלי להצמד לצד האפטימי של הדברים אז כך אני עשה. או מנסה...כי אני נוטעת לגלוש חזרה בצד השני בכה קלות ...
וזה עדיין קיר מכשולים שאני מתפשת...משנה רק אם ארגיש שאנצח א לא...
לפני כמה שבוועות, פגשנו בנערה נווה....היה לשם של פרח מיים, אלה שרוקדים על הימה ונדמה להם שחפשיים הם
עם פנים דרמתיים של שחקנית קלנוע ומתניים של רקדנית היא התכונה אלי עם צחקקים של ילדה
לקחנו אותה לצימר. היא צחקקה...קודם לכן, השולט שלי דאג לסגוור לנו ידיים בעזיקי משטרה ולקשר אחת אל השניה, סימן שאנחנ אות בשר בשבילו...אוביקטיביזציה....
שתינו עמדנ על הצד של המיטה
אני האישה בשלה עם הגוף הגדול...אני נמצאת כאן על תקן של האישה השלווה...היא האיילה שהלכת להתרף ....ואני בסוף אתן אחד לשני להתטרף
" אני אוהב שמגישים אותה " הוא אמר לי ...
,, אבל אמרת לי שהיא בשבילי עניתי ל בטן בישן כמ ילדה קטנה...
אבל הבנתי שכל אופן, החלק הכי טוב תמיד מגיע לאריה קודם ידעתי שרק מפני שהיא הביע את בקשה הזן באוויר, אני אתפוס אותו על מנת לרצות אתו : זה השולט שלי ומשהו, כמו טייס אוטומאטי נדלק באופן מיידי: אני לוחצת על משלול הנשלטת
זה משהו שאתם לא תמיד מביניםן אתם השולטים : את הצורך הזה של הנשלטת לרצת אתכם. לפעמים, אתם לא נותנים את הזמן מספיק על מנת שהיא תירצה לרצות....למרת התנגדתה תחילה...
תנסו...תיראו....
אני לא זכרת את הסשן זה כרווי רגעים מאושריפ אלה יותר של דברים דבמאטים שקוראים
לפני 12 שנים. 7 ביולי 2012 בשעה 12:08