כתב יום אחד :" רוצים שאני אלמד אותי לא אדם איך לא לצרוך אהבה....את זה הוא ענה, איני יכול ללמד..."
כמו שטל כבת כל כך יפה בבלוג שלו:" צריך פעם ללמד אנשים איך להפרד מפרידה." כמו כל דבר אנושי זהו דבר שהוא כל כך קשה ...לא נפרדים אף פעם ממש מאלה שנוגעים פעם בחיינו ...היום, רחוק מהבית, קיבלתי חדשות מדרך לא דרך שאימא שלי מאוד חולה ובר שהתבדא לא נכון.
אנחנו דיברנו אימי ואני ב30 שנים אחרונות, אולי 20 פעם בטלפן ס"הכ..."כאשר שולט הראשון שלי כאן מהאתר, זרק אותי לרחוב מיום למוחורת ללא מכסה,ללא קורת גג,התקשרתי אליה וביקשתי עזרה...תשובתה הייתה:" היית צריכה לחשוב על זה קודם..."
אם אני חושבת על זה היום, באיזה שהוא מקום הייתי צריכה באמת לחשוב על זה קודם ואני צוחקת...אבל בכל זאת, זה לא מה שהורה אומר לילדיו.
כאשר נודע לי על מצב האולי מתדרדר שלה, בליבי התעורר הרגשה של כאב ופחד תהומי מלאבד אותה...עוד אובדן שמתבסף על אלה שעוד חוויתי, אך לא רק, פחד אמיתי מלאבד אימי.
מה לעשות עם זה ? אין לי מוסג ירוק
