מסיות. משהו רודף אחרי
באפריקה, החלומות שלי, כמו הסערות כאן, הרבה יותר דחוסות והרבה יותר אימתנות
כואבות לי הרגליים מהכל ...מהמלריות, מהריקודים, מהנסיונות שלי לחזור לבריאות.
אני מתאלהכת כמו זקנה עם בקבוק מיים ביד כדי לשתות משהו שיאפשר לי לישון סוף סוף. חולי אף פעם לא ממש רחוק. ואני חותפת ממש
מצד השני, הגילוי הכפול הזה ...
הוידאו הזה עם הילד הטריזומי והכלבה הלברדור שמנסה להתקרב עליו..יש צשהו כל כך אנושי, עמוק , כל כך אנושי שלבכות אני לא מפסיקה. הלב שלי עוצר פעימה כל פעם שאני רואה את התנועות האלה ביןהם
מצד שני,אני קוראית את הספר של אנטוני ביבר : WWII המומחה הגדול. 1000 דפים של טבחים של עמים אחדים על שניים...כתוב שמה תעודת אשמה אימתני תדמידי נגד האנושות כולה של עם הגרמני, לא רק אז אלא בכל הזמנים. איך אפשר להמיך לחיות אחרי שאתה עשית כז רע לאחר ...
אבל לא רק, היפנים טבחו באותו אכזריות בפינה שלהם בלי רחם...
ואני שואלת לעצמי \ף מה הקשר בינהם..איך אפשר להיות כזה או אחר , חסר אנושות כלל... הגרמנים היו טובחים את הילד הזה כהיותו "מוגבל" הכלבה הזו נצדת על ידי ציידים באפריקה כאשר קורא שואה ממש של החיות בארציות העניות של היבשת
מה הם הורגים לנו את היופי הזה ? למה ? למה יש כאלה שהורגים את היופי הזה ואיך אני אין אני יכולה לעשות דבר כדי לעצור בעדם...
אני חולה...אני ממש חולה
