כתב שאני מאוד מאוד יפה...שמה מרחוק...החום שבמילים האלה מהדהד ומביאים את את הסשנים שלנו הבאות ...הוא יודע לנגוע בי ולהוציא ממני את כל הארוטיות האכזרית שיש ביננו. נועדנו להשאר רחוק אחד מהשני. המסקנה אני שואלת לעצמי ? קשה לשים במילים את התהיהות שמעוררות את המצבים האלה בתוכי. אבל כל יום שעובר מביא לי רגע של מחשבה ועומק....למעשה התקרבות לשלווה, הדרך הכי קשה שיש לעשות.
מצד שני, כרוניקה של מוות ידועה מראש <
הוצאתי מאיזה פרופסור בפרינסטון את הזכרונות הבדסמ שלו.... מן העבר הרחוק שלו..... זה התחיל בהתכתבות על היסטוריה ונגמר בעירום שלו מהר מאוד.הפשטתי אותו עד הנשמה... השלוש שבועות וחצי שלו אפשר לומר....
מה המסקנות שיש להוטיר מהאפיזודה הזו? עוד פעם כל כך קשה לדעת... כל כך הרבה דברים לחוש....ולהבין ....
כי הזמן הזה היה לי למסע מלא במסלולים חריפים אמוציונאלים שמשאירים אותי עוד פעם על הצד של הכבשי נתולת כוח. לא היה לו סיכוי בפניי, אבל אני שילמתי עבור ההתעוררות הברוטאלית שלו. בסופו של דבר, אמרתי לו שבינינו יש רק דבר אחד בטוח, שהוא יפסיק לכתיב לי יום בקרוב ושזה יהיה הסוף. הקלנדר המייה שלנו.
לבסוף, מה אפשר לא לחשוב שכאשר בן אדם כזה מתקרב אלי, אין לי הבנה יותר עמוקה ממי שאני. אבל לא לנגוע בי, כמו לי לנגועו בו , זה כמו לר לרקוד עם האש...
ועוד