יש מחוזות שכאשר מגיעים אליהן, לא חוזרים מהן כמו קודם לכן. זוהי נקדה שאליה אני רוצה להגיע.
אך אני אישה של חיים אחת כמו כולנו ומשיכות רבות כמו רובינו, בין היתר, הרצון לענות לצמאון הרוחני העמוק שבמרכז ליבי גם. קוראים לזה אשת אשכולות ? אבל לא רק...
עולם הפנטזיה שבבדסמ אינו בשבילי עולם פנטזיה בלבד אלא מטרה רוחנית, מינית, ארוטית מהותית ביותר ש, ככול שאני מתקדמת העולם, מתעצם עד טוטאלי מאוד.
זמן רב, עך מנת לברוח מהדיכאון, מחלה קשה מאוד שהיתה מנת חלקי מכוח הדברים שבחיי, לא רק...כל פנטזיה הייתה עדיפה על המציאות האיומה שנדמה לי הייתה מנת חלקנינו אנו הבני האדם האומללים שאנו על פני האדמה, עלה נידף ברחות חזקות מידי....ענף ללא עץ...
וכעסתי על הפנטזיות האלו כי היה נדמה לי שלא ענו לצורך להתמודד עם מציאות שמהותה תמיד ברחה ממני במהות.
הכל עיניין של גישה ותחושה כיום. זו מודה...אף זה לא בגלל זה שזה נכון. יהיה לנו תקופה של פוסט פרספציה...עוד נראה...
האחיזה בעולם עולמינו היא תוקפת אותי בבוקר רוב הזמן ולוחצת את ליבי כמו אזיקים ללא מפתח. במהלך היום, האחיזה נחלשת. אבל כמה שקה אז, לחזור על עולם האהבה הקשה הזה שהוא הבדסמ, עולם של כניעה, של כאב, של הכנעה, של ציות....למה זה ? בשביל מה זה ?
אין לנו כזה מספיק בחיים האמיתיים.
המשך יבוא
