לפני 11 שנים. 13 בפברואר 2013 בשעה 10:44
נוראים
אני התאהבתי חזרה בצרפת, ארץ מלדתי אבל נשמי בארץ
זה בקירבי בנפשי
באיזה שהוא מקום, אני חייה כאן על אור הזריקה שלי מאפריקה מן תחיה עם המשפחה שלי
כנראה שהם לא סלחו לי אף פעם כאשר עזבתי אותם לעלת לארץ בגיל 22
מאוד מעניין לגלות אתזה
הזרמים המשפחתיים זורמיים כל כך עמוק
היה לי כנראה חובה אליהם...כך הרגשתי בתת מודע...להיות להם אימא שלא הייתה.
עכשיו שכן סוף סוף אני סוגרת מן מעגל, אוכל, כמו אלבטרוס כבד כנפיים, לטוס לי לעולם ולפגוש שמה את הציפוריים שהם בדרך במעופם באפריקה... הנודדת תמיד, העלם הוא רחב, גם נפשי
רק כמה דברים היו צריכים להסגר, לענות לצרכי משפחתי, וזה גם של המאסטר שלי, טרם הושלם...כי טרם הושלם דרכי הפנימי של קבלה עצמית...ציות לאחר אינו דבר שמה בכך ...אבל זה, כמו שאמר לי בשיחה אחת ובודדה שולט חכם ויפה, להיות חלק מדבר יותר גדול ממני...
