שלושה ימים אולימפוס
שלושה ימי פרידה
וסערה מחוץ לקופסה....
חבר אחד שיודע להיות כאן בשבילי ...זה מספיק כדי לעשות אותי יציבה יותר
לא שאני התמוטתי בימים האלה אך הם היו משמעותים לי בכל אופן.
ידעתי מלכתחילה עוד לפני שהוא כתב את השם שלו שהוא הולך להיות משמעותי לי
ידעתי שהוא טיפוס סוער בלי סבלנות ממש
ידעתי שהוא גם מבריק למרות שהבחנתי בו משהו ממש דפוק.
השתדלתי..לכו להבין מה שקרה...ועדיין אני מנסה...זה לא כואב כמו שזה היה אמור לכאוב ...אין לי מושג למה...ואין לי מושג גם למה אני צריכה לספר לכם את כל זה ...אבל נו...
יש סוג של לפני ואחרי בגללו...מאוד קשה לתאר דינמיקה פסיכולוגית אך זה המענין ביותר...
קודם כל וזהו העיקר, ואדבר רק על עצמי, הוא היה מוכן לקחת אותי איך שאני, עם הגיל, עם העצב, עם אכזבות, עם השבריריות, עם הביישנות שלי, הוא ידע את משמעות של המילה להתחיב..הוא ידע את המשמעות של המילה אהבה, ולאהוב אותי ...רק אותי ...אני הייתי במרכז...אשת חייו..
מוכן להתחתן איתי...מוכן לבוא לקחת אותי מהשדה מוכן שאבוא לגור אצלו, מוכן לקבל כישלון של הקשר שלנו ...התברר שלא היה כל כך נכון למעשה....
מוכן לעשות את זה בזמן קצר ביותר...מהירות שהייתה מתאימה לחוכמה העצומה שלו ולחוכמה הרגשית שלו המיוחדת מאוד...פשוט מבריק...
אהב כל פיסה של גופי...מוכן להביא עוד 10 גברים לזיין אותי בגנג רייפ כי זו הפנטזיה שלי, מוכן לחבק אותי אחרי זה כאילו אני האישה היחידה שלו ...ואני שלו...
רוצה ליראות אותי משתינה ומחרבנת, מזדיינת עם חייות..מה שלא תרצו..לא היה מקום לשום בושה..וגם לדבר עם היקום ועל יסודותיו...מוחו היה מספיק מבריק כדי להתאים את שלי
אך
אך
הוא לא הצליח לקיים את הבטחותיו ואלה בנסיבות גם מענינות
כמה דברים הבנתי בכמה ימים אלה...
את מה שכתוב למעלה...סוג האהבה הזה, זה בדיוק סוג האהבה שאני רוצה, גם לקבל, גם להעניק...
כמה 100 שמקבלים במבחן...
המכניזם של התמותתות אנסה לתאר יותר מאוחר
3 ימים, 2 ליליות וסערה אחת