יש רעיון מקובל שהכל באהבה צריך להתרחש לאט. כאשר פגשתי אותו, וכנגד כל המקובל אצלי, שוב חשבתי לי " למה לעזעזל צריך ללכת לפי סכמה כזו או אחרת...למה לא להתאהב אחרי רגע...אנחנו מכירים אחרי...מילא הדברים ייתפרקו אם צריכים להתפרק..
אבל כן, למה ללכת בשיא הזהירות כאשר אנונ כולנו רוצים רק דבר אחד...בסןפו של דבר למצוא את אחד/אחת שלנו...פשוט ולעיניין
אז זרמתי איתו וגם נתתי לעצמי את הכיף לומר לו אני אוהבת אותך..
וכאן מתחיל הפרק המעניין...
"אילימפוס " הוא קרא לזה
הינו על אולימפוס רבע שעה...ושעתיים ...מייד שעתיים של ריבים ביננו...וכל פעם שהייתי מוסיפה מילה, הוא היה יותר כועס. עינייו היו הופכות לאיומות ומפחידות מן חום כזה שלא היה משנה צבע לא משנה...
"אני אוהבת את השפתיים שלך" אמרתי פתאום
"מה את משנה נושא" היה צועק והוא צדק..מומחה בלהבחין כל צל שהיה עובר בעיניי, כל הקפעת פתאום הוא ידע לקרא אותו כמו ספר פתוח וידע את זה היטב...יש אנשים כאלה...
והיה כועס עוד יותר...כועס ? זועם...
הוא צדק למעשה..ב5 דקות ספורות הבחין כבר ש2 נטיות שלי עיקריות: היכולת שלי לברוח דרך המוח שלי...כאשר עיניי לא היו מפוקסות לגמרי אליו הוא היה מיד מבחין ואני מניחה שאילו הייתי בארץ הוא נותן לי סטירה מצלצת כדי להחזיר אותי לפוקוס....
וגם האני המאנין שלי " אני פוחדת...אני מפחדת..."
"אין עבר יותר" היה אומר" החל מעכשיו, את לא פוחדת יותר...את לא מתביישת יותר...אני לא פה כדי להרוס אותך..אני פה כדי להפוך אותך לאישתי לאישה עם ראש גבוה, בלי בושה בלי חרדה...כל מה שקרה בעבר שלך, לא נכון לגביי...לא אעזוב אותך לא משנה מה...אשאר אתך..את שלי..תישארי שלי...לא משנה מה..:"
הוא היה שואל אותי שאלות..הייתי עונה בתשובות ארוכות..גם הוא אגב אבל מה שהיה לו לומר היה הרבה יותר בעל משמעות ממה שהיה לי לומר
"למה את עושה את הדברים מסוכים..הדברים פשוטים..תעני בכן או לא !
נפרדנו בניתוק שלו. כאשר לא הייתי מצליחה ללכת לפי הקו הזה, התעצבן יותר ויותר ובסוף ניתק את הקן ביומרו בצורה מפחידה
"fuck you "
וסגרתי את הסקייפ...
,