המתת השור

je suis partie de rien 

באתי מכלום וקרבי, כעת, ולתמיד, יהיה להיות מישהו

בעיני עצמי בעיקר 

סיפורי התחיל הפוך. הוריי עשו עבודה הפוכה..במקום לבנות אותי, הרסו אותי כמעט כליל

השאר הזמן שנותר לי היה לי עסוק לבנות מחדש מה שהאמנתי שאני מה שהאמנתי שארצה, מי שהאמנתי וחשתי אמונתי, ערכיי

מההריסות, מתחילות לצמוח אש חייה ואישה 

וכח

שבא רק מבפנים. 

אם  גם בא מבחוץ אהבה, אזי אהיה כל כך בת מזל...אבל אין אני מחשיבה את זה כדבר שמובן מאליו 

מה זה להיות משהו ? קודם כל להחזיק במושכות של עצמי ולהחליט על גורלי יחד עם החוכמה והתבונה, שהעיקר הינם בידיי ודי עומק אמיתי בכדי לחבק את התמונה הרחבה: השדא האצום של העולם הרץ מלפני 

באשר לגברים...לשולטים...? 

לקח לי המון שנים להבין, לחוש, ששיכלי שהוא האמצעי להבין ולחוש

אחרת, אם הייתי הולכת עם האינסטינקט, הייתי מתה מזמן...

לפעמים, לחיות דומה לקרב סטלינגרד...שתי כחות שאינם מוותרים אף פיסה של השטח...

המשך יבוא