המתת השור

ופנים של בובה סינית.

מה לי ולדבר הזה היושב מולי הישן מולי כבר כמה חודשים

לפעמים, עם עיניו עיילת הוא צופה בי מלילות רטובות פלנדריות

וכל אהבת עולם נמצאת ורק אני יודעת שאני לבדי ושהוא לבדו

אך שבידיי שמורות כל כאבי אהבה של גוף ראשון

לב נעורים המונח לב שבור אלף חתיכות,

קר וניכר של אישה בושלת הרואה את כולם הכל דרך שמי שגרירים של פלנדירה

לילות קודרות של שמד וכאב חיים...ללא תקנה, ללא תיקון

קר וניכר כיהדיה נודדת שרק הכאב מעורר ...אולי...

לפעמים, מעוררת אני וצופה בשקט בגוף הניכר הזה שבא ומונח ליד גופי הנשי, האימאי

והשאר שמור לנשמתי האבודה ...עדיין