המתת השור

מרירות, צער והשאר הירקות....

אני מוצאית את עצמי בזמן אחרון במיים סוערים מאוד...

הפסקה ארוכה בעבודה שוטפת מביא אותי לקריאה רבה ...בין ההשאר ספרים רבים שלא יכולתי לקרוא לפני מפאת חוסר זמן, וגם ראש ולב לא שקטים לא פנוים....

וגם הפסקתי למצוא עניין רב פשוט ב...אנשים..ובאופן מיוחד בגברים...ועוד פחות בשולטים...או יותר נכון בשליטה...אפשר לומר שאינני מצאתי את השליטה המתאימה לי...

הפכתי את מרכז עולמי...את מרכז עולמי הוא אני ...

הפסקתי לראות את המגיה...אצל אחרים בראש וראשונה...ואחרי זה, גם באהבה...הפסקתי לחפש אחרי זה..

כי את זה, אני מוצאית בי...אינני צורכת את זה מאנשים אחרים...בינתיים, זה ניראה זה שגרירי...אבל לפחות, איני חייה בעולם של WALT DISNEY

אפשר לומר שכל חיינו, אנו רצים אחרי משהו שמראים אותנו לרמה של שיכרות ....חושים גם...החיים הם דיכאון אחד גדול...האנשים הם כמו יהלום אחד בודד..לא מוצאים בם מה לשייף באופן כללי ורוב הזמן...

התפקחות עמוקה מאהבה, מגברים, משליטה, מקשרים...הגרעין של אופטימיזם שבי הצתצם מאוד..

אך לא רק...אני רואה את הארץ מרחוק...אני רואה מרחוק את כל הקושי שמצאתי בה...30 שנה שבדידות...הרודנות של הבנקים באנשים...האימפוטנטיות של הפוליטקאים...מקום המוחץ את החלשים והמגביר סוג של עבדות חדשה...

הדבר היחיד שאפשר להזכיר לזכותה הוא העובדה שבחוץ- תוצעה של קריאת ספרים, רכישת ידעה- זה היה כל כך נורא...במשך יותר מ2000 שנה...אזי אם אפשר להפריע להם קצת, להחזיר להם קצץ מהבוז שהשליחו עלינו המהלך מילנים, למה לא....

יש בי ממש שינאה...ושאף אחד יעבוד עליי..