יש לי פלאש חפוז שכזה...בפעם הראשונה זה כבר המון המון זמן, יש לי את ההרגשה שאת הדבר הזה שייך לי,
שהוא שלי ובגלל זה, הוא יקר לי....
ואחר כך, הרצון להרוס מתעורר...
לפני יומיים, השתכלתי על עצמי הורס לו את המצב רוח כמו דיבוק שמתעורר בי וצופה מבחוץ את הכוח הרס
אני עוברת לילה אחד גדול בזמן האחרון...נדמה לי שאפילו סוף סוף אני רואה את העיקר ושהשמחה לא מצאת שמה בתדירות גבוהה
יש סיבות אוביקטיביות לדבר ...לחפש עבודה אינו דבר קל והעולם מכה בנו יום יום
אני זוכרת מה שפעם אמר לי אחי....את הימים היחידים שאני בקשט נפשי, אלה כאשר הדואר בשביתה ....
תמיד המשפט הזה שלו בדק את נכונותו
לפני יומיים הגעתי לקרדיולוג בבריסל ...התברר שהוא עשה את מלחמת התהשה
"מהמסוק שלי, הלכתי לחלץ פצועיים" סיפר לי ...צחקנו לפני שהמשכנו בעברית ואף שמעתי את המבטא הכווד שלי בצרפתית...והוא המשיך
"נכון את מדוכאית?
שעלתי אותו " מה...זה כל כך ברור ?