היום..אני שוב חולה...חוסר בשמש, בוויטאמין D כאשר 32 שנה תחת השמש החמה, כאשר חוזרים לצפון אורופה, זה כמו להכנס ללילה תמידית...האור שחך להדלק..
רציתי לעזוב את הבדסמ ...תמיד אני עושה את הריקוד הזה פנימה אחוצה...בזמן האחרון, גופי נשפי היו כה עייפים
וגם כל האכזבות האלה...
אבל היידק עדיין קיים בגופי...בצורה אופינית נתתי לו בהינום לפני שבכלל הוא יוכל רק לראותי ...קודם הבן זוג שלי ראה אותו...היא כל כך רוצה וצמע בבדסמ שהוא מוכן להכניס פנימה אפילו עוור בלי ידיים בלי רגליים...העיקר לתת אותי אליו...קונדוליסט קוראים לזה בצרפתית וזה קיים הרבה כאן
הוא שחור...אני אוהבת מאוד שחורים...הם יפים לדעתי מעבר לכל דימיון ...העור השחום שלהם עלי מדליק אותי ממש...אבל באפריקה לא יכולתי. פחדתי ממחלות ...והייתי כבר כל כך חולה...
אז הוא , הבן זוג פגש אותו ...הראה לו זוג שדיי ואמר לו.." היא כל כך יפה"
גחכתי....צינית שכמותי...אישה לא ממש חושבת שאני יפה..עד יום מותה האחרון...
ביתלתי פעמיים היום...הוא חיכה שעה בחוץ...בסוף הוא בא אל הארמון הברוסלי שלנו ...והיה לי קפה וקצת אוגיות לתת לו..
הוא שחור מגנה...כמה שנים כאן בבלגיה...כתפיים רחבות...כל אחד מתבונן אחד בשני בלי ממש להראות
הוא לא רק מדבר, הוא גם מקשיב....
האם נמצא פה התחלה ? אופיאני שלפני הקפיצה, אלך קילומטרים אחורנית...ואם דוחפים אותי קדימה, אנשך כמו כלבה רעה....לא ...
"לא כך מאלפים סוסה משוגעת: אני אומרת
הוא מתקן "לא, לא מופראת...אלא ברה