האור השגרירי כאן הוא לי אונש ממש ..כמה זמן אוכל להחזיק מעמד....אך לא אחזור למקום שהוא ריק לי
הראש שלי מתפוצץ
אני רואה טוכניות של גורדון רמזי כדי ללמוד קצת על הענווה
פתאום אותו גבר שיושב מולי ויודע להקשיב...אני שואלת אותו על מדינתו האפריקאית...
"אנחנו אנימיסטים " הוא עונה..
אני מקשיבה לו בקשב רב...זה לא וודוו זה לא נוצרי אפילו לא בין לבין...
אפריקה מערבית...הממלכה האשנטית...ופתאום אני שוב מתענינת זמה שכה זר לי כי כל כך מחוץ לאיזור הנוח שלי
"המיסיונרים לימדו אותנו שלאהוב את כוח השטן זה לא טוב...אבל זה כמו בדסמ...זה לאהוב את העונג ואת הסבל באותו זמן
....כוח האל כה גדול ועצמתי ש. ממש כמו חשמל, צריך קונבקטור כדי להוביל את הכוח הזה ולהביא אותו לשפל אדם שאנחנו כאו מטה...
לפני שהוא עוזב אני יודעת שהוא :רוצה לבדוק את שכורה , כמו שהוא אומר אך הבהרתי לו באופן ברור שאני נשלטת שאומרת הרבה לאווים...מסיבות ששמורות לי והן לא חשובות
לפני מורד המדרגות שייש קררה...הוא מבהיר"ברור לך אני מקווה שאת הולכת לשלם על השעה המתנה הזו נכון ?
עכשיו אני יודעת מהוא האדון