חיים יכולים להיות דומים לאטיוד של סקריאבין. יאבגני קיסין כאשר הוא מנגן אותו מרשה לי לחוש אותם ממש...
המוזיקה של המלחין המיחוד הזה, אחד הגאונים הרומנטים של רוסיה של סוף המאה ה19 נוגע בפסנטר ככלי נגינה מלא, הפולט אושר ועושר של צבעים, חיות, משהו מלא כמו אורכסטרה של מהלר אך על מקלדת אחת...כאשר הפסנטרן מנגן את מוזיקיו על פני המקלדת, העולם מתמלא בצליל ומתפזר פראי ביותר ...גם אני רואה יער עצום של סיביר מלא בעצים וטבע...הרגשה של עולם ומלואו....
אך בתוך הזיקוקי דינור, יש קו אחד שהוא תמיד נמצא....הנס הוא ש10 האצבעות המנגות עשוקות בלהביא את הצליל המלא הזה אבל תמיד יש קו אחד שמתרומם מעל היער הנוגע כאילו את המרומים...
קיסין אם מקשיבים ללא קושי, מבליט את הקו המלודי הטיב ואזי אתה מקבל את התחושה שמשהו סוחף אותך קדימה תמיד על אף הפיצוץ הטוטאלי ההסטאטי הזה...
אנו שרים את השיר הבודד הזה מתור הפצצת התחושות...ואם יודעים לשוב ליער על מנת לנשום את הרח של העץ האורן, אזי כן את יודעת שאת שמה א....
טוטאלית
