מביא אותי למקום מוזר
רעש של הטיפות על החלון מביא אותי כמו בבלון קלאוד אל החורף הירושלמי כאשר החורף היה מחליט סוף סוף להכנס לבית שלנו עך ארץ ישראל
אבל לא...אני מהרהרת..קיץ עכשיו..נזכרת אני אז שאני לא בעיר המטבר אלא בבלגיה...בבלגיה, יורד גשם כל יומיים על הגינה שלי שמעבר לחלון מקום עבודתי...ישבתי...
כאשר מדברים על גינה..נזכרת שכל חיי ניסיתי לחיות תחת צל של עץ ענק...אתם מכירים את העצים האלה ששורשיהם וכיפתם כה רחב שאין מה שגודל מתחתיהם
הוא, הבוס שלי היה כך...רק אלה שידעו לקרוע ממנו בעלימות יכלו לגנוב שמש...ובסוף הצליחו ...אני לא...למרות שכן היה מגיע לי כל כך ...את כל חיי נתתי לו...
אני מבינה את זה היטב היום והבכי שלי הוא מר על זה, מר מאוד ... חשבתי אולי ילדה טובה יזרכו משהו...
זה לא עובד כך לא נולדתי עם חוש השרדות
אזי אני חייה לי בבלגיה היום...ואת מקומי אני בונה ומנסה לבנות תחת הגשם הבלגי ...או השמש
האם לט מאוחר מדי ?
ההבדל הוא שהיום אני יודעת את האמת...ואתזה יום אחד אולי אספר