לפני 10 שנים. 2 באוגוסט 2014 בשעה 13:49
באופן עולה וגובר הדאגה שלי על ישראל בימים אחרונים להפסיקה לזחול למוחי
לא פוליטיקלי קורקט לא לדאוג על המצב המדאיג הזה ....גם כי אני שונאית בסוף ובעמוק את האוכלוסיה הזאת שלא נותנת לנו תירוצים או אפשרויות אחרות לעשות שמות עליה....
בשבילי, אין מנוס חייל הוא קודם כל איש שאיתו אני מזדהה
אני רואה את פניו ובוכה את סבלם של הוריו...אבל די על הרכוכיות הזו עכשיו
אני עוזבת גם רוחנית את המדינה
לבנות סוף סוף את חיי משמעות לעזוב רוחנית נשפית וריגשית
וזה מה שאעשה ...למרות הכל
זהו תנאי אכחרי לבניה מחדש