לפני 17 שנים. 1 בדצמבר 2006 בשעה 18:22
היד רצה על המיתג קצת כמו בחלום ....עצבאות זזות לאט ....היא לא לגמרי מחוברת לעצבאות האלו...היא אפילו לא מודעת שהכל יכול להיות פנטזיה, הזייה ופשוט נטול תוכן מיני בדסמ לחלותין , חוץ מ" הללא תשלום" ...מי היה מעיז בעולם ה"אזרחי"
וכל זאת, הכל מקבל עדיין קונוטציה רבחית : מה היא כן יכולה להפסיד, חוץ מקול הלא מבין מה היא רוצה וקול שלא נושאת מספיק סמכות, מספיק קירבה על מנת למשוך אותה לתוך ההוני טרף, לתוך מה שלמעשה, מתהווה אט אט למה שהיא שואפת להיות : עצמה , מוזגת בתוך רצון רצונו, נטלת רצונה והכל במסגרת של נקיון ....הסמרטוט ביד !