המתת השור

תיבת דואר נכנס :: הודעה
השולח: Matist
הנמען: jazz
נשלח: 20:25 ,13 May 2007
נושא: זעקות.
זעקות האוהבים, כשל הברבורים,
הם רק זעקות, לא בהכרח את הסוף
הם מנבאים.
יש משהו דרמטי בטון הבא הישר מהלב.
נעלמים כצליל פכפוך המים היוצרים כקמט
המשתקף על החלל הסוער מעט למעלה,
נעלמים ושבים לשכחה בעת בה נאחזו שוב
זרועות האוהבים.
נורים ללב ופוסקים, והמוסיקה הנפלאה שבה
לאחר רגע לנגן.
כמה קסם יש בהתאהבות של אדם באחר
ואין הסבר, מדוע זה פעם קורה ומתרחש
ופעמים לא כלום ואין הסבר.
האוהבים חולפים על פני הישובים בדשא,
השקועים בינם לבין עצמם ומותירים
זיכרון מהול בעצב קל... או הרמוניה מושלמת.
ואולי רק הסערה יודעת את חוקם של אוהבים.

בזמנים אחרים גם אני שמעתי איש המנחם
אחות בוכה, או חברה דוממת, למדתי, הבנתי
כי האוהבים מצויים כבעת, זמן אחר, זמן
האוהבים.

_________________
"בלכתך לשיפחה בל תשכח את הרצועה" (אמרתי)
~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~^~


תודה Matist