המתת השור

הלילה הזה היה לילה של פריצות...
מאסטר אני יודעת, לוקח אותי לעוד צעד.

אפשר לומר שעשיתי ניסיונות לטרפד את המהלך. בדרך למועדון, הידיעה פשוטה של הלא ידוע חשף אותי לחרדה. רגעים של התנגדות, של מרד, כעס עז עולה בי ודליק כול כך לניצוץ מזדמן. מאסטר נתפס רגע בקיפולי הסערה הקטנה של השפחה אך נעצר. הוא מבין את הפחד שלי אך גם את סקרנותי. אנחנו ממשיכם, יד ביד עד לכניסת המקום.

המקום עצמו בנוי לסשנים ולאורגזמות מכול סוג. בולט שם אווירה נינוחה לצד זו של הזמנה לפריצה ארוטית מוגנת. החדרים הענקיים עם המיטות רחבות כמו בריכה.. עליהם, רואים, יודעים שזוג או יותר עסק כאן בסקס, הסדינים מקומטים באחד הפינות. שם גופות נגעו, חשקו והשאירו באוויר את ריח ההורמונים.
מאסטר סוגר את הדלת של החדר ומכסה את עיניי. אך בעל המקום דאג גם לזה והשאיר חלונות על הקירות פנימיים לווייריסטים.
הוא פוקד עלי להתפשט...אני כבר רטובה. לא תיארתי לעצמי משיכה שכזאב לאדם, למצב, לסוג ארוטיקה שונה כול כך.
מונח לצברי הקולר. כאשר הוא תופס אותי אם הרצועה ומוביל אותי אליו, ערומה ומקולרת, ההרגשה של שייכות עצמתית כול כך. הוא מצליף בי. אני כבר שיכורה באדרנלין.

הכאב מורגש אך אני לא רוצה להפסיק, רוצה להתמודד אם המגע הבא של השוט על גופי.עוד אחד, עוד אחד. הראש מלא בתמונה המנטלית של שנינו: אני הגוף התלוי, המעונה, הערום והנתון לכול גחמה של המאסטר.
עיניי, פי מכוסים. החושך הזה המוכר לי ועוזר לי לברוח בים הפנימי שלי. אבל מאסטר מרגיש את הבריחה ומצליף יותר ויותר חזק עד שמוציא אותי מהפינה שלי.
אני שומעת קולות מעורפלות תחילה.הם מחזירים אותי למבט של האחר, למבט של הזר.אני מבחינה בשיחות בנאליות, באותה מידה, יכול היה להיות על הבורסה. הרגשה מוזרה פולשת בי: ההמון הממשיך בעיסוקיו הרגיל לצד השפחה שנהיה חפץ, אנונימית כול כך. ערומה.

לא ...לא....לחשתי ,התחננתי, על ארבע, בחדר המגן עדיין. ידעתי על כוונותיו לחשוף אותי לקהל הרחב אך לא חשבתי שהרגע הזה יגיע עכשיו..
"את הולכת להיות עם עניים מכוסות רוב הזמן" הוא אומר. זה אמור לנחם אותי אך ההלם עוצמתי שהמוח לא מגיב יותר לים של רגשות: רק צף על סף ראשי צורה לא גמורה של שיכרון חושים.

לא....לא ...התחננתי אך רצועת הכלבה כבר על הקולר ואני מובלת לבחוץ, לפרוזדור. גופים בערום לא משארים אף פעם אדישים. גוף על ארבע עוד יותר, במיוחד אם קימוריו כבדים, עם שדיים מלאות , עם מותניים רחבות. תמיד התביישתי בגופי. לקחת אותי בפומבי בכול פאר קימוריי הוא מעשה אמיץ מאוד מבחינתו ובלתי אפשרי מבחינתי. לא כך יותר. אני כבר על הרצפה, זוחלת על ארבע, עניים מכוסות ועוברת אני יודעת ליד קבוצת של אנשים היושבים על הבר. שקט קל עולה מהקבוצה. אני בהלם עמוק. רצה הכלבה אחרי המאסטר. לו, אין טיפה של בושה. ..אורי הלבן, מזיע מיצים של פחד אבל גם של סקס ....מכסימליות ארוטית.
מאסטר חושף את כולי בכול בושתי גם : מזוכיסטית אני. עכשיו כולם יודעים.
סוף הטיול נגמר בין הרגלים שלו. ראשי מונח נרגע. אני תלויה בו עד בלי די. המוח המוצף הפסיק להביע מילים ורעיונות מעוצבים. אני ים של בשר חושני. זה הרגע שמלאך העובר לידנו ,מבחין בנו
ומתקרבת.
בחושך הפנימית שלי, אני מבחינה רק בליטוף קל המרחף על פניי ומתמכרת לאצבעות של המלאך.
"אפשר ?" היא שואלת מאסטר
"בוואדי ..חופשי" הוא עונה
המלאך חוזר אל גופי הנטוש מכול התנגדות ומנחית על אורי ליטוף של משי
" היא לא איתנו " שואלת בהומור.
היא בNASA עונה מאסטר לפני שהמלאך נאלם שוב בחושך בדיוק כפי שהיא הופיע ...
מאת sweetslave(מתחלפת){משוייכת} תגובה ל:שאלה של שבת 00:18 05/11/06