את לא נשלטת ! את לא מתמסרת ! הור אומר....ואני נזרקת לאייוש פנימי...
בהתחלה, לא הייתי מסכימה...והינו רבים...היום, אני מבינה יותר מה הוא אומר כאשר הוא זוקר אלי את ההערה הזו....ועדיין כועסת.
אני עקשנית ובעיקר נכנסת למגננה מהר מאוד. אין אני מוותרת על סנטימטר של שליטה אליו...לוחמת איתו, לוחמת אותו ברגע שאני מרגישה מאוימת, וזה כמעט תמיד נכון.
את מטומתמת! מפגרת...והפרצוף שלך מכואר! הוא זורק אלי כאשר הוא עצבני ...
קום ותעזוב את המיטה שלי אני מחליטה בכעס...לך! לך מפה! אני לא יכולה לסבול יותר את הריבים האלו
את לא מחליטה לבד ...ובמיוחד מה שאני מרגיש כלפיך...אל תגעי בי !
ואני מתפוצצת ובא לי לזרוק אותו מהמיטה שלי....אני רעבה לגוף שלו, לעור שחום הזה שטעמו כמו לחם ריחני ולזיין גדול שלו...אני רוצה שהוא יחדור בי כמו שבעבר ולפעמים חולמת עליו ועל החדירות שלו...ואני שונאת אותו עוד יותר על זה שהוא מביא אותי לרעב הזה של גופו, של עורו....כאשר הצפורניים שלו עוברות בין השיער החזה שלו ואני משחקת כמו ילדה קטנה עם המגע הרך זכרי שהם יוצרים על גופו...
אני אלך להזדיין עם אחרים ! וממשיכה לזרוק בכל הכיוונים אבל הוא זורק עוד יותר ואני יודעת שאין לי מה להוסיף יותר....אני לאט לאט מנוצחת בקרב הזה עוד פעם...לאט מנוצחת מהפחד שלי, מהחוסר אימונה שלי כלפיו....איני יכולה להתמסר כי איני רוצה להתמסר אלא רק לפי תנעים שלי, כאשר אני מחליטה ולא הוא...אני יודעת שאחרי קרבות מילוליות קשות, הוא צודק. אני מתיצבת חזק מולו, עומדת על שלי ....רוצה לברוח, לעצום עיניים ולא רוצה שהוא יהיה פה יותר אך יודעת שמשהו עמוק עמוק, איזה גרין קשה, נוקשה כאבן מכול השנים האלה, מתחיל להפשיר...ולהפוך מאבן לחול....אני מתמודדת עם הרגשה של חוסר אהבת עצמית, עם הרגשת כישלון וחוסר אהבת עצמית..."את לא יכולה להיות נאהבת אם את לא אוהבת את עצמך!"
" אני יודעת את זה מטומטם " צועקת חזרה...ואני שונאת את ההרגשה הזו שאינו הוא רואה שאני בת 48 ....שעברתי דרך...בגרות של החיים עשיתי ועברתי בהצלחה כמה וכמה פעמים....וכן, אני מרגישה כל כך מפגרת לפעמים...עד שאין מילים בפי...ואני נכנעת ...בבכי.
לפני 17 שנים. 12 ביולי 2007 בשעה 3:34