המתת השור

לוקחת את המילים בדרגה הראשונה...
כל מה שנאמר כמעט, יש להם ערך של אמת כאילו אבא מדבר אל הבת. והאגו שלי נפגע.

איני מבינה עדיין שריבים הם בגדר של נורמל בזוגיות...אפילו אם יש לפעמים פן של כעס גדול כלפי אחד והשיני. וכל מה שהוא אומר, אני מאמינה....כמו ילדה קטנה ...וזה פוגע.

"תחזרי לצרפת " היתה החידוש האחרון שלו ....כעסתי כאילו בגדו בנעמנות שלי למדינת ישראל...כאילו אני נמצאת בריב עם הצד השיני....בוויקוח פוליטי ....אבל בדיאבד, אני צוחקת על זה וזורקת לא אתזה בפרצוף חזרה...והוא מחייך חזרה....
בפינה ככה, חתוף, פתאום, הוא זורק לי : " אני אוהב אותך"
אני לא עונה...כמעט לא מבינה למה...אבל עובדה, עד הבוקר, זוכרת את המילים האלו ונרגעת ....
אהבה לא באה בהרכב מושלם ובחבילה מוכנה. אהבה באה לפעמים בצבעים חזקים וכמו פוזל הפוך...שאין שום גבול הנושק אחד לשיני....תמיד הרגשתי רכה ונותנת...מתברר שגם ההפך אני יכולה להיות ללא רחמים.
אני זורקת ללא הרף...מה שמפריעה, אני שוללת ורוצה להעלים ללא דיכוי...מהר..מהר...העיקר שיפסיק לכעוב...להציק...
אין בלבד בדסמ פיזי...כרגע, כול הבדסמ שבינינו, הוא נפשי, עמוק, אלים וראשוני...כל הנשמה שלי נכנסה למכונת כביסה...ואיני בטוחה שהכל יצאה לבן צך...