לא טרחתי להסתכל מסביב.
ידעתי שאתה מסתכל בשבילי, שם לב לכל מבט שאני מקבלת, לכל ראש שמסתובב אחריי.
הלבשת אותי בכלום, כמעט. שמלה קצרצרה, גרבי ברך. רצית אותי חמודה וחשופה, שכולם קודם כל יבהו בי, ואז יבינו של מי אני.
רצית שירצו אותי ולא יוכלו לקבל.
הסתובבתי תלויה על היד שלך, מחבקת אותך בכל הזדמנות אפשרית, מרימה מבט אליך בעיניים עגולות ומעריצות ועולה לקצות האצבעות לנשיקה, יודעת שהקצה של השמלה גם יעלה, וחבורת הגברים שמאחורינו יזכו להצצה חטופה ויתהו אם באמת אני לא לובשת תחתונים או שרק נדמה להם.
שאלת אותי בשקט מעל הבירה שלך מי מהבחורים שסביבנו מוצא חן בעיניי, את מי הייתי עכשיו לוקחת איתי לשירותים אם היית מרשה לי. ואז סיפרת לי מה הגברים בשולחן ליד בטח חושבים כל פעם שאני רוכנת קדימה לשמוע אותך יותר טוב. כל פעם שאני קמה לקבל עוד כרבול קטן, והשמלה שלי מחליקה סביב הירכיים החשופות.
ואני הקפדתי לספר לך בכל פעם ששמתי לב למבט חטוף שפתאום חזר אחורה והשתהה, לכל יד שפתאום ירדה לסדר את הג'ינס.
וכשסיימנו והלכנו לאוטו, נסעת קצת ועצרת בפינה חשוכה. הסתובבת אליי בעיניים רעבות וגילית לי כמה קשה היית כל הערב. אמרת לי לצאת, פרשת מעיל על האדמה, ונתת לי לרדת לך. התענגתי על כל רגע, על החום והטעם שלך בפה שלי, מלקקת ומוצצת לאט וביסודיות.
הייתי רטובה ומגורה מכל תשומת הלב, מהתיאורים שלך, מהמחשבה על כל האנשים שהפשיטו אותי בדמיון שלהם, והתחושה שלך פועם לאט כנגד הלשון שלי כמעט העבירה אותי על דעתי.
ראית את זה, כרגיל.
אז הורדת אותי על ארבע, וזיינת אותי בפראות. הזין שלך קשה כמו אבן, פותח אותי עמוק, מחליק בקלות לתוכי. לוקח בעלות על הכוס הנוטף הזה, שגברים זרים חשבו עליו כל הערב. מוודא שכל סנטימטר בגוף שלי יודע למי אני שייכת.
אתה דופק אותי שם, בפינה, ליד האוטו אבל לא מאחוריו. שכל מי שיעבור יראה בדיוק של מי הזונה הקטנה והמתוקה הזאת.
ואז אני שומעת אותך שואג, מרגישה אותך מתחיל לפעום, ממשיך לפתוח אותי תוך כדי שגל אחרי גל של זרע צובע אותי מבפנים, מסמן אותי שוב כשלך. שלך. שלך.